|
|
|
|
|
ה"שוויתי" שבמזוזה | המרגלית והמזוזה | אונקלוס הגר | אלישע בעל כנפיים
|
אלישע בעל כנפיים
בתקופת הכיבוש הרומאי בארץ ישראל גזר מלך רומי גזירה רעה על
ישראל "אסור להניח תפילין וכך הכריז כל המניח תפילין יהרג"
היהודים פחדו והסתגרו בבתיהם והניחו תפילין בסתר כדי שהרומאים
לא יוכלו לרואתם בתפילתם
באותו הזמן חי איש צדיק ושמו אלישע. אלישע היה רגיל להיות מעוטר
בתפילין כל היום . וגם שהיה יוצא לרחוב היו התפילין מונחות על ראשו
כל כך חיבב אלישע את מצוות הנחת התפילין עד שלא רצה לוותר על
קיומה גם בזמן מסוכן שכזה והמשיך להניח את התפילין כפי שהיה רגיל
בבוקר היה מניח את התפילין בבית הכנסת . התפלל ואחר כך היה יוצא
לרחוב ובדרכו לביתו אפילו עבר בשוק ועל ראשו התפילין וכך קרה
המעשה . בוקר אחד כאשר הלך אלישע מבית הכנסת לביתו כשהוא
מעוטר בתפילין ראה אותו מרחוק אחד החיילים הרומים שאותם
הפקיד המלך במיוחד כדי לשמור על קיום גזרתו וכשהבחין החייל
באלישע הולך ראה אותו גם אלישע . והחל לרוץ בכל כוחו לביתו
מחבוא היה לו בביתו שבו היה מחביא את התפילין בזמן שהחיילים
היו עורכים חיפושים בבתים אחר תפילין ושם חשב לשים אותם
גם הפעם אלא כשהחל אלישע לרוץ רץ גם החייל אחריו ומכוון
שהיה צעיר ורגיל לרוץ התקרב החייל לאלישע. ראה אלישע את החייל
מתקרב ועוד מעט יסיג אותו התפלל בליבו לה' שיעשה לו נס ויציל אותו
מה ר הוריד את התפילין מראשו והחזיק אותם בידיו . והנה הגיע החייל
וצעק אליו עמוד! ראיתי תפילין על ראשך נכון? מה אתה מחזיק שם?
עמד אלישע כשידיו מכסות את התפילין ואמר "כנפי-יונה"
לא האמין לו הרומי ואמר לו פשוט את ידך והראה לי מה יש בהם
פשט אלישע את ידו והנה "כנפי-יונה" בידיו.
התפילין הפכו לכנפי יונה לבנות וצחורות לטש הרומי את עיניו
הביט והביט אך לא היה כל ספק "כנפי-יונה" היו בידיו אמר הרומי
היה נדמה לי ואפילו בטוח הייתי שתפילין ראיתי על ראשך
ואם כך למה ברחת ממני הרי מותר לך להחזיק "כנפי-יונה"
לך לשלום!
מאותו היום כולם קראו לאלישע על שם הנס שקרא לו
"אלישע בעל-כנפיים"
[ע"פ מסכת שבת מט ע"א]
אונקלוס הגר
אונקלוס היה בן אחותו של אדריאנוס מלך רומי הרשע יום אחד
חשקה נפשו של אונקלוס ללמוד תורה. למד ולמד עד שהחליט להתגייר
ולהפוך ליהודי. כששמע אדריאנוס כי בן אחותו החליט להתגייר כעס
עליו מאד כי הוא שנא יהודים בכל נפשו ומאודו. חשב המלך כיצד
יוכל לבטל את הדבר. והחליט לשלוח חיילים לאסור את אונקלוס
ולהביאו לרומי. וכאן ברומי יכריחנו לחזור בו מגיורו. ואם לאו יענישו
קשות. כשבאו החיילים לאונקלוס קיבל את פניהם בפנים יפות וצוחקות.
שוחח עימם על מעלתו של עם ישראל והסביר להם מאמרי תורה רבים.
הוקסמו החיילים מדבריו והחליטו אף הם להתגייר. כעס המלך ושלח
שוב חיילים לאסור את אונקלוס כשיגעו החיילים דיבר גם איתם באותה
צורה וגם הם החליטו להתגייר כששמע זאת המלך כעס מאד ובחמתו
שלח משלחת שלישית של חיילים וציוה עליהם לא לדבר עם אונקלוס
מילה מטוב ועד רע אלא לאוסרו ולהביאו לרומי אסור באזיקים.
ואכן כאשר הגיעו החיילים לאונקלוס עשו כמצוות מלכם. אסרו את
אונקלוס ולא דיברו איתו דבר. כאשר הגיעו לפתח הבית הניח אונקלוס
את ידו על המזוזה נישקה וחייך. כאן כבר לא יכלו החיילים להתאפק
ולשתוק ושאלהו בפליאה? הרי אתה חוזר עמנו לרומי לדודך אשר
רוצה להטיל עליך עונש כבד ביותר. ואילו אתה יוצא מפתח הבית
ללא פחד ומורא ואך יתרה מזאת אתה מחייך? מה פשר הדבר?
ענה להם אונקלוס אשאל אתכם שאלה
מה ההבדל בין מלך מלכי המלכים לבין מלך בשר ודם?
חשבו ולא ידעו מה לענות לו.
ענה להם אונקלוס על שאלתו: מלך בשר ודם יושב בתוך
ארמונו ועבדיו עומדים ושומרים עליו מבחוץ ואילו הקדוש ברוך הוא
אינו נוהג כך אלא עבדיו נמצאים בתוך הבית והוא שומר עליהם מבחוץ.
וזאת המזוזה שנישקתי שה' ציוה לקבוע מזוזה בפתח כל חדר ובכניסה
לבית ובזכותה נשמר הבית וכל בני הבית מכל רע הן בעת שבתם בבית
והן ביציאתם מחוץ לבית שנאמר "השם ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם"
על כן חייכתי כי אין בליבי מורא ופחד כי השם שומרני בבואי ביושבי ובצאתי.
שמעו זאת החיילים ונשארו אף הם כמו חבריהם.
ראה זאת אדריאנוס כי מעכבים בעדו להביא את אונקלוס ולא שלח עוד
להביאו אליו לרומי
[ע"פ מסכת עבודה זרה י"א]
המרגלית והמזוזה
מלך פרס ארטבן. שלח מתנה לידידו היהודי- רבי יהודה הנשיא מרגלית יפה ויקרה מאד
החזיר לו רבי יהודה הנשיא מתנה משלו. לקח מזוזה גדולה ויפה ושלחה למלך פרס
המלך שלא ידע את ערכה האמיתי של המזוזה שאל את רבי יהודה הנשיא. אני שלחתי לך
דבר כה יקר שאין לו אומד. ואילו אתה שלחת לי פיסת קלף שאפשר לקנותה בדמים מעוטים?
השיב לו רבי יהודה הנשיא. ארטבן המלך אתה שלחת לי דבר הנמדד בדמים . דבר ששוויו ניתן
להערכה אומנם מרובה. אבל אני שלחתי לך מזוזה דבר אשר כל הון שבתורה לא ישוו אליה.
אתה שלחת לי מתנה שאמור אני להשגיח עליה כנגד הגנבים והמזיקים. ואילו אני נתתי לך
שתשמור עליך שכתוב: "בהתהלך תנחה אותך ובשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך"[משלי ו']
לימיםצ חלתה בתו היחידה של ארטבן מלך פרס ולא הועיל לה מאומה. נזכר ארטבן במזוזה ששלח לו
רעהו היהודי וקבע בפתח חדרה והנה פלא פלאים בת המלך התאוששה והבריאה
[ע"פ הירושלמי מסכת פאה]
ה"שוויתי" שבמזוזה
לאחר הסתלקותו של המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע . נתאספו ובאו תלמידיו מכל קצווי
ארץ כדי ללוות את רבם הקדוש לבית עולמים.
בין הבאים היו גם . האחים הקדושים רבי אלימלך מליזאנסק ורבי זושא מאניפולי .שזכו
שניהם לחסות אצל רבם הקדוש וליצוק מים על ידיו . לאחר שנגנז ארון הקודש. התיעצו
החבורה את מי למנות למנהיג עליהם במקום רבם הקדוש אשר ימלא את מקומו אחר
חקירות ודרישות וישוב דעת מרובה . סוכם כי יחלקו את התפקיד לשנים .רבי מנחם מנדל
מוויטעבסק ימלא את מקום רבו ברוסיה .רייסין .וליטא ואילו במדינות פולין וגליציא ימלא
את מקומו "המגיד" רבי אלימלך מליזאנסק . וילכו התלמידים ורבותיהם לדרכם. כאשר נטה
היום עצרו חסידי פולין בפונדק בשולי הדרך ויבקשו מבעל הפונדק חדר מרווח לרבם לנוח
מיגיעת הדרך. שכב הרבי לנוח וישן מספר שעות רצופות והדבר היה לפלא ביעני התלמידים
חלק אפילו שאלו את עצמם האם אכן מתאים הוא ליות רבם אם כה הוא מרבה לישון כעבור
זמן מה הרהיבו החסידים עוז וישאלו את אחיו -רבי זושא מאיפולי לפשר הדבר . הלך רבי זושא
לחדרו של אחיו עמד על מפתון הדלת מבחוץ וינח את ידו על המזוזה הקבועה בפתח מצד ימין
וראה זה פלא מייד התעורר רבי אלימלך משנתו ויקם ממיטתו. הדבר היה לפלא בעיני כל רואה
ויבקשו החסידים מרבי זושא שיפתור להם את הסוד הלה. וכי מה עינין מזוזה אצל שינה?.
ענה רבי זושא ואמר : כלל ידוע הוא בעובדי עבודת השם. כי כל אחד ואחד צריך לשוות את
השם יתברך לנגד עיניו כל הזמן ומקרא מלא דיבר הכתוב "שיוותי השם לנגדי תמיד" מילא
ביום יכול אדם לצייר זאת מול עיניו . אך מה יעשה אדם בשנתו ? הן אי אפשר לאדם לצייר מול עיניו
בשנתו . אלא אנו סומכים אז בדלית ברירה על השם הכתוב במזוזה שם ש-ד-י. וזהו הקשר של
הצדיקים עם המזוזה בעת שנתם . ומשום כך כאשר הנחתי את היד על המזוזה נמצא שם שמים מכוסה
וממילא לא יכול הצדיק רבי אלימלך לישון יותר ויקץ ממיטתו לקיים את "שיוותי" שהרי לאחר
שכיסתי את המזוזה לא היה לו על מה לסמוך בשנתו . כששמעו זאת החסידים את ההסבר מפי
רבי זושא נחה עליהם דעתם . ולא הרהרו עוד אחרי רבם "רבי אלימלך מליזענסק"
[ע"פ "סיפורי חסידים" מתוך אתר "המזוזה" חב"ד]
|
|